צורי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין חלקי

א.פתח דבר

התביעה הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "הפלת"ד").

לשיטת התובע, הוא נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.12.09 ברחוב ביאליק ברמת-גן. התובע נחבל בברכו השמאלית.

בשל הכחשת חבות על ידי הנתבעות פוצל הדיון כך שדיון ההוכחות התמקד בשאלת החבות ובמידת הצורך תידון לאחריה סוגיית הנזק.

ב.דיון

להלן תיאור המקרה, כפי שתיארו התובע;

ביום 15.12.09 בשעה 13:00 לערך, עת שהגיע עם רכב, מספר רישוי 20-282-11, לרחוב ביאליק ברמת-גן על מנת למכור כרטיסי חניה לבית עסק (להלן: "הפיצוציה") בשם "לגעת באושר", החנה את רכבו במפרץ חניה כשפני הרכב לכיוון המדרכה ואחורי הרכב לכיוון הכביש.

התובע יצא את רכבו פתח את דלתות תא המטען במטרה לשלוף חבילה כשלפתע הגיח רכב מדגם מאזדה 3 במהירות גבוהה וכמעט ודרס אותו.

התובע קפץ קדימה לעבר ארגז הרכב ונחבל בברכו השמאלית.

הרכב בו נהג התובע בוטח על ידי הנתבעת 1. התובע לא הספיק לרשום את פרטי רכב המאזדה שנמלט מן המקום. לכן צורפה הנתבעת 2 כנתבעת.

במסגרת דיון ההוכחות מיום 2.7.12 נחקרו התובע והעובד בבית העסק ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעניין החבות על-פה.

השאלה המרכזית העומדת למבחן הינה האם התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק והיה והתאונה אכן תאונת דרכים, אזי על מי חלה החובה לפצות את התובע בגין נזקיו.

ראשית, יש לברר את נסיבות התאונה כהווייתן.

התובע מסר את גרסתו במסגרת עדות ראשית שניתנה בתצהיר ונחקר בחקירה נגדית.

גם עובד בית העסק, מר שולי פרחי, מסר את עדותו הראשית בתצהיר ונחקר בחקירה נגדית.

מר פרחי לא ראה את התאונה בהתרחשותה, אלא שמע את זעקות התובע לאחר שנפגע וחש לעזרתו.

מצאתי את עדותו של מר פרחי אמינה.

אשר לעדותו של התובע, הרי שנתגלו אי אלו אי דיוקים בתיאור המקרה בגרסאות השונות שמסר.

לכאורה, לא ברור האם קפץ לתוך פנים הרכב, לארגז הרכב, או נחבל מן הפגוש האחורי.